אימון אישי

מציאות החיים היא השתקפות של העולם הפנימי.
האופן שבו נחווה את עצמנו – הוא האופן שבו נחווה את הקשרים שלנו, את ההצלחות, האתגרים, השגרה, והחלומות.

האימון האישי הוא הזמנה למסע התבוננות מעמיק ב"שדות העיוורים" – אותם דפוסים, מנגנונים ותפיסות שמנהלים את החיים מבלי שנשים לב.
בתהליך משולבים ארבעה ערוצי עבודה: תודעה, שפה, תחושות גוף ו־זיכרונות ילדות.

זהו לא תהליך של "תיקון" – אלא של היכרות מחודשת עם העצמי, כפי שהוא.
מרחב שבו מותר לשאול, לגלות, להתבלבל וליצור – מתוך כנות, הקשבה, וסקרנות.

כדי לאפשר את ההיכרות הזו, המפגשים האישיים נבנים כתהליך רגיש והוליסטי.
במהלך המפגשים נצלול אל תוך העולם הרגשי, נחקור פערים בין המצוי לרצוי, ונביט לעומק בתחומים שמבקשים שינוי או בהירות:
תחושת עומס, זהות, זהות מינית, ערך עצמי, תקיעות, קונפליקטים פנימיים ועוד.

​

​תהליך האימון:

האימון מתרחש באמצעות הקשבה עמוקה, שאילת שאלות טרנספורמטיביות, ותרגול מעשי של כלים משיטת סאטיה – אך לא פחות מכך, דרך נוכחות חיה, פשוטה ואנושית.
במהלך התהליך נלמד להתבונן באירועי החיים בארבעה רבדים: הרובד ההווייתי, הרגשי, הפיזי ו־התודעתי.
כאשר מתקיימת תשומת לב לכל הרבדים וחיבור ביניהם – מתאפשר חופש תגובה, במקום תגובתיות אוטומטית שמובילה לריחוק, אשמה או שיפוט עצמי.

אנחנו לא חוזרים אל העבר – אנחנו מתעוררים אליו.
וככל שההתעוררות מתרחשת, משתחרר בתוכנו מקום חדש – שבו יש פחות מאמץ, יותר חמלה, ו־יכולת לבחור איך לחיות.

וכשאנחנו מתקדמים בתהליך הזה – משהו עמוק מתחיל להתבהר מבפנים.

בסופו של דבר, תהליך האימון האישי הוא לא יעד – אלא דרך לחיים שלמים יותר. זהו תהליך של חיבור, עומק ונוכחות – שמחזיר את המושכות לידי האדם.

דרך ההיכרות עם הדפוסים, האמונות ו־הרגשות שמנהלים את הבחירות – נולדת חירות אמיתית:

• חירות לפעול, לא מתוך פחד – אלא מתוך כוונה.

• חירות להרגיש, מבלי לחשוש שזה "יותר מדי".

• חירות להיות – מבלי להשתנות, אלא פשוט להיזכר מחדש במי שאנחנו באמת.
   

​

וכשאנחנו נזכרים במי שאנחנו באמת – נוצר מקום חדש בתוכנו.

האימון האישי הוא מרחב שמכיל את כל מה שקיים – גם את הבלבול, גם את הכמיהה, גם את העייפות מהמאמץ להיות מישהו אחר.
זהו מרחב בטוח לחקור, לצמוח ולהעז להיות הגרסה המדויקת והמיטיבה ביותר של עצמך – בלי לחץ, בלי שיפוט, ובלי להתנצל.

כשהשקט נכנס פנימה – משהו בפנים נרגע. וכשהלב מתרכך – נפתחות אפשרויות חדשות לחיות.

ואז – מתוך הריפוי, התנועה וההקשבה – מתחיל לקרות משהו גם במציאות.